פתיח לחוברת ציורים
"תמר אוהבת לצייר.
בחוברת זו מאוגדות יצירות מופת נבחרות של תמר, אותן ציירה בהיותה בת ארבע וגם חמש.
תמר מיטיבה לשלוט בתנועות ידיה, היא בוחרת את הצבעים בקפידה רבה ודואגת לתכנן את נושא הציור.
תמר מציירת בחן, מארגנת לעצמה דפים, צבעים, טושים.
היא נהנית מהיצירה וניכר כי העיסוק בכך גורם לה נחת רוח ושלווה פנימית.
תמר הינה ילדה צבעונית, מלאת מרץ ואנרגיות, קסם אישי וחדוות יצירה.
עדות לכך ניתן לקבל מאופי ציוריה, בחירותיה.
אין ספק כי יכולות אלו נדירות מאד וכי נכון לה עתיד מבטיח. "
אוהבת הכי שרק אפשר ויותר מזה,
אמא.
על האמנית, תמר רוטשילד
ילידת 2006.
בוגרת שנה שנייה בגן לעיצוב חזותי.
ניסיון רב בשימוש בחומרים שונים – חול, צבעי גואש, פנדה, טושים וצבעי עפרון.
מעדיפה דפים חלקים, מחברות.
בעלת יכולות נדירות של אחיזה ושליטה, יצירתית ומדוייקת.
ניתן לצפות ברישומיה בגן קלמנטינה, או בביתה הקט.
תמר החלה לצייר בגיל צעיר מאד.
כבר בשלבים הראשונים לעשייתה, התחברה למשמעויות הרגשיות העמוקות של החיים ואלו באים לידי ביטוי באופן מוחשי ביצירותיה. בהיותה בת שנתיים ושלשה חודשים הפליאה לצייר עיגולים מושלמים, חודשיים לאחר מכן, ציירה פרצוף עם עיניים, פה ואף.
באפריל 2009 שרבטה פנים עם משקפיים, הייתה זו פריצת דרך משמעותית בקריירת הציור שלה.
תמר מקפידה למלא חללים רבים בצבעים עזים, כאשר עם הזמן, שרבוטיה הופכים לשטחים מתוחמים, מופרדים, בעלי ישות עצמאית משלהם.
צביעותיה, אינן מעידות על גילה הביולוגי, מדובר בצביעה בשלה ויחודית!
תמר אוהבת להשתמש בחומרים מן הטבע, ראייה לכך מצוייה ביצירותיה מהגן בהם משולבים עלים יבשים, ענפים וחול.
אישיותה המדהימה וקסמה האישי ניבטים מכל פסיק, פס צבע או שרבוט.
אמא של תמר, מבקרת אוהבת!
כל הזכויות שמורות לתמר, אין להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט או להפיץ חומר זה ללא רשות.
ברכה לתינוק מיוחד
אביתר הוא התינוק המתוק של חברה שלי ליאת.
הוא נולד לפני חודשיים וקצת, אח לאיתנה ואביעד.
תרו (זהו שמו המקוצר) הוא פשוט ילד בהזמנה.
הוא נח לבריות, לא אכפת לו מי מחזיק אותו בידיים,
העיקר שיקבל התייחסות חמה ומכילה.
תרו הוא תינוק יפהפה מבפנים ומבחוץ, תמיד יש לו ריח של כאילו
זה יצא עתה מהמקלחת.
הוא רך ונעים, תמיד מתוקתק, נראה כי קבלת אוכל בזמן זה הדבר
שהכי מעניין אותו מכל דבר אחר.
כשתרו אוכל... לוקח קצת זמן.
הוא נוהג לערוך הפסקות ולנוח, אמא שלו ליאת תמיד מזהירה לא
ליפול בשביו בעניין זה...שכן הוא אמור לסיים את כל המנה.
תרו הוא תינוק דעתן האוהב להשמיע הגיגיו בקול.
גרעפס כמו של תרו, לא שמעתם מעולם, כזה קטן, עם קול של גדול.
ליאתי אומרת שאין בעייה לשמוע את זה, כי הוא ממש עושה זאת
בקול רם ונישא.
לתרו יש חברה חדשה שקוראים לה טופי.
כלבה מתולתלת חמודה, רגישה ואנושית.
טופי אוהבת לנוח ליד תרו, כשתלתליה מתחככים בו...ולתרו ממש
לא אכפת, אלא אם כן היא פולשת לטריטוריה התינוקית שלו ואז,
הוא קצת מבקש בדרכו היחודית להרחיק אותה.
תרו הוא בן זקונים וככזה נועד להמון פינוקים והתייחסות מיוחדת.
סביר להניח שכילד שלישי, הוא יגדל ויתפתח, יתבגר ויחכים,
בעזרת הוריו , אבל גם בזכות עצמו.
כי ככה זה ילד שלישי.
תרו הוא ילד בהזמנה כי פשוט הוא כזה.
הוא בדרך כלל לא מנדנד, או בוכה בלי סיבה.
וחוצמזה הוא כל כך מתוק שאי אפשר לחשוב אפילו ,
שאם הוא בוכה, זה סתם ללא סיבה הגיונית.
תרו הוא תינוק שקל לאהוב אותו, להתאהב בו ואפילו להעריץ את
קסמו המיוחד ומזגו הנח.
תרו הוא תינוק בהזמנה, כפי שנאמר, וככזה הוא אמור להמשיך
ולהוכיח שתואר כבוד זה ניתן לו בזכות שימור יכולות נדירות אלו.
הגעה לגבורות
היום, נר שביעי של חנוכה, אנו חוגגים את הגעתכם לגבורות.
אנו מונים יחד אתכם –שמונים שנות חיים!
משנות המאה המוקדמות ועד שנות האלפיים.
שנים טרום מדינה- שנים ראשונות,
שנים של הקמה , צנע, מבצע קדש.
שנים רצופות היסטוריה, תמורות, תנופה,
שנות הישגים, שלום, התבססות, צמיחה.
שנים עם התלבטות, קושי, חיפוש הדרך,
שנים ארוכות ניסיון, תחושות, זכרון.
בדומה למטפסי ההרים,
עם מעברכם דרך ה"מחנות" השונים בחייכם,
הינכם עתה בקצה ההר.
ניתן כעת להביט, לחשוב,
לחוות את עשייתכם לארוך השנים,
להסתכל אחורה בסיפוק,
אפילו קצת לנוח...
ברכת שנה טובה לילדי כיתה א'
דרושה שנה.....
טובה...מתוקה...מרגשת...
עם המון המון בריאות.
נסיון מוכח בהגשמת חלומות ושאיפות – הכרחי!!!
שנה בעלת יכולות השתלבות בכיתה ובבית הספר,
הסתגלות מהירה,
הצלחה בלימודים!!!
שנה פורייה , מלמדת, מעשירה, כייפית, חווייתית.
כישורים נדרשים: אופטימיות,
יכולת הנאה מהדברים הקטנים, שמחה תמידית.
לעונים על דרישות הסף – צפוייה שנה טובה ומתוקה באמת!!!
שנה טובה מאד!
לצוות בית הספר ,
למיכל,
להורי התלמידים ולילדינו המתוקים!
ועד ההורים – תלמידי כיתה א-1
סיכום סדנא בבית הספר
תלמידים יקרים,
ליוויתי אתכם מקרוב, במשך שנה שלמה, במסגרת הנחיית קבוצת מנהיגות....בה נטלתם חלק, לה היינו יחד, שותפים.
שותפים במובן של לקיחת אחריות, פתיחות, עשייה וצמיחה.
אני זוכרת את מפגשנו הראשונים...
מפגשים של בחינה הדדית, סקרנות, בניית מערכת של אמון.
עם הזמן, חשתי, איך המפגשים ביננו הופכים ליותר ויותר עמוקים, מכילים, משמעותיים.
צעדנו יחד באינספור שבילים...
החלטנו מה מתאים וטוב לנו.
דיברנו, התלבטנו יחד, חווינו כאב ושמחה, גם "תקיעות" לפעמים לצד "קפיצות" משמעותיות באשר לתובנות החיים ובכלל...
למדתי, כמה הרבה ניתן ללמוד מכם,
על מהלך החיים שלכם, הדרך בה הינכם בוחרים לקבל החלטות, להתמודד, להגיב...
עד מהרה זיהיתי את הכוחות הטמונים בכל אחד ואחת מכם,
את היכולות, כושר הניתוח ויותר מכל – את החברות ביניכם.
הרצון לסייע, להיות "אוזן קשבת", לשנות, רק כדי שיהיה טוב יותר.
אני מרגישה שעברנו יחד כברת דרך ארוכה.
הינכם מצויים בנקודת פתיחה שונה מזו שהייתם בה בתחילת השנה.
אתם מודעים יותר, אחראים יותר.
מסמנים מטרות לטווח רחוק, בדומה לאותם רצים למרחקים ארוכים.
הדרך הארוכה משתלמת,
המאמץ כדאי,
שניהם שלכם!
נהניתי מהמפגש המשותף ומהיכולת שלכם לטעת בי אמונה שהינכם מסוגלים ויכולים
להגיע רחוק וגבוה יותר.
בזכות מה שהינכם!
חופשה נעימה.
מילים לניבה
"...אני בוחרת לפנות אלייך בלשון הווה, כאילו את עדיין כאן, איתנו,
ממתינה בגן, במרחק נגיעה, מחייכת, מלאת מרץ.
קשה להאמין עד כמה החיים מזמנים לנו, ללא בחירה, התמודדויות קשות, מעיקות,
חסרות התחשבות.
למדתי להכיר אותך, ניבה, דרך עשייתך.
חנוכת הספרייה בגן, הייתה למעשה פרוייקט שלך, בו נתת את עצמך, כישורייך,
אהבתך לילדים, באופן שהטביע את חותמו באופן מיוחד.
השירים שנבחרו, מסיבת הפיג'מות, קישוט תיקי הספרייה, עטיפת הספרים, ההזמנה... והכל- מדוקדק, מושלם, מלא מחשבה ויותר מכל א ה ב ה.
הרגשתי אותך נמרצת, חיונית, איכפתית, מיוחדת – בדרך בה בחרת להביע, להוציא את דרכך החינוכית אל הפועל, גם באופן לבושך- תמיד מיוחד. (זוכרת את הג'ינס שהתלהבתי ממנו?)
נתפסת בעיני כדמות מלאת חיים, אנרגיות, אוהבת את העשייה, מלכת הפייטים.
את מותירה עצב גדול על לכתך,
את משאירה בליבי – פינה חמה ואוהבת לאישה ש"שירת חייה באמצע נקטעה".
את משאירה את אהבתך לילדים ונתינתך..."
אמא של ענת
מילים לאמא
..."את יודעת, אני עכשיו באפריקה.
צירוף מקרים מוזר, אליו חוברים את, אבא ואני, יחד עם הטבע, המרחבים העצומים והפשטות הבלתי נסבלת של החיים – למסע ארוך של פרידה, געגועים ותחושת החמצה.
בשבילי, אפריקה תמיד תישאר חלק ממך. משהו בראשיתי, תמים- לא תמיד עם מודעות מספקת לסכנות שבצדי הדרך.
מקום עם מינימום תחושת והרבה חשיבה רציונאלית, בלעדיה אי אפשר לשרוד כאן.
אני נמצאת כאן ותוהה מאיפה הכח וחושבת לעצמי עד כמה אני דומה לך.
העיסוק שלי כאן בהישרדות הקטנה, היומיומית, מוביל אותי בהכרח שוב ושוב למסעות ההישרדות הגדולים שלך.
הפרידה מאמא שלך בגיל שש – עשרה, החיים עם האובדן, העלייה ארצה, החיים בלי אבא.
תגידי, איך עמדת בזה?
ימי שישי הם הקשים במיוחד.
בשעה שש בערב, אני נזכרת בנסיעותי אלייך, בשולחן הערוך, בריח בישולייך, בעיניים הכחולות, בקפה המשותף.
לפני מספד דקות חזרתי ממוזיאון השואה ב- CAPE TOWN
בין יהודי הונגריה אשר נשלחו לאושוויץ, חיפשתי אותך.
ממש באופן אובססיבי.
חשבתי שאולי אצליח לראות אותך שוב , צעירה ויפה..."
עומדת כאן, ממש במרחק נגיעה ממך,
בתך יפעת.
